תמונה שלישית וניתוח
תמונה זו היא בין המפורסמות מהשואה,ילד קטן שידיו מוצגות לאות כניעה,התמונה מתעדת את פינויָם של יהודים מגטו ורשה במהלך הכנעת המרד לקראת שילוחם ככל הנראה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה.
מקרה זה מסווג לז'אנר של צילומי דיוקן ואפילו קהילה מפני שזה תצלום שנותן לנו מבט פנימי לתוך הסיטואציה שבה התמונה צולמה,גורם לנו להרגיש קרובים יותר ובעלי תחושת הזדהות.
בחרתי לנתח תמונה זאת לפי המושגים של בארת':
מסר דנוטטיבי-המשמעות הראשונית המובנת לצופים היא תחושת כניעה פחד ועצב גם אם בחיים לא ראו את התמונה הזאת לפני כן.
מסר קונטטיבי-רוב האנשים יקחו את זה למקום של השואה ויעלו ישר על הסיטואציה האמיתית שמאחוריי התמונה ,לאדם יהודי יהיה יותר קשה להסתכל בתמונה מאשר לאדם שלא קשור בשום אופן לשואה ולמה שהתרחש בה,כמובן שגם כל מי שיש לו דורות שנספו בשואה ירגיש תחושת עצב כאשר יראה את התמונה ויתחיל להעלות השערות על מה באמת היה שם ומה קרה בדיוק.
הסטודיום-הצפייה בתצלום מעוררת אצלי למשל תחושה קשה,תחושת אשמה אפילו על מה שקרה לאבותיי ובעצם ישר עולה לי הסיטואציה שבה צולמה התמונה,הרקע על אותה התקופה ועל אותו הזמן.
הפונקטום-המרכיב הרגשי שבעצם תוקף אותי כאשר אני צופה בתצלום הנ"ל הוא בעצם הילד,המחשבה שזה רק ילד קטן שלא עבר הרבה בחיים שלו,שעומד בכזאת סיטואציה כואבת וקשה,וזה באיזה שהוא אופן לא נקלט מה שהוא עבר.
מיתוס-המיתוס שנובע מהתצלום הוא תקופת השואה ומלחמת העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה